אז מה כ"כ מיוחד בציצית?

על מצוות הציצית נכתבו סיפורים רבים מכל הדורות. בסוף המאמר נצרף כמה מהטובים שבהם..

מסופר בתנא דבי אליהו שהקב"ה שאל את משה רבנו, "משה בני מפני מה חטא המקושש עצים במדבר ואסף עצים ביום השבת ? ( כזכור המקושש נענש בעונש מיתה על שאסף עצים בשבת במזיד)

ענה לו משה איני יודע. אמר לו הקב"ה מפני שלא היה עטור בתפילין ולכן שכח אותי. מיד אמר לו דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו'.

מהמדרש המדהים הזה בתנר דבי אליהו אנו לומדים כמה דברים, האחד שהציצית יכלה לעזור למקושש שלא יפול בחילול שבת, השני שהתפילין עוזרות ליהודי לא לשכוח את בוראו והשלישי הוא שהציצית היא מן מתנת בונוס שיהודי אף פעם לא ישכח את ה' וקל וחומר ביום השבת.

וכך פוסק הרמב"ם בהלכות ציצית: לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם" (במדבר טו,לט). 

אנו רואים שיש משהו בציצית שמסייע ליהודי לשמור על כל המצוות השאלה איך ? מה טמון בציצית שמסייע כ"כ ?

כל מצוותיך אמונה

מסבירים חז"ל שכל המצוות של האדם תלויות ברמת האמונה שלו, לדוגמא, אדם שמאמין שהבורא נוכח מאד בחייו ירגיש צורך יותר לקיים את רצונו.

בנוסף אם יש לאדם אמונה שה' רואה אותו וגם שמח בזה שהוא מקיים מצווה בוודאי שיהיה לו יותר כח ורצון לקיים אותה. בקיצור היכולת של האדם לקיים מצוות באיכות ובכמות תלויה מאד ברמת האמונה שלו. 

מובא בגמרא במסכת מכות שבכל דור ודור חכמים נתנו עצות איך לקיים את המצוות ולזכות לעולם הבא וכך כתוב: 

בא דוד והעמידן (את המצוות) על אחת עשרה, דכתיב: "מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו…"(תהלים טו א)… בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב: "הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות…"(ישעיהו לג טו)… בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-להיך"(מיכה ו ח)… חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנאמר "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה"(ישעיהו נו א)… בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה"(חבקוק ב ד).
(מכות כד.)

שוב אנו רואים שיכולת האדם להחזיק במצוות כולם עפ'י חבקוק הנביא וזו ההרואה האחרונה שניתנה לנו היא ע"י האמונה.

הציצית – זכוכית מגדלת לאמונה

בפסוק כתוב "והיה לכם לציצית וראיתם אותו" יש פרשנים שאומרים שהכוונה לוראיתם את הקב"ה. מי ששם ציצית זוכה בקלות לראות פני שכינה. 

וכן מובא בטור: 

רבי שמעון בן יוחאי אומר: כל הזהיר בציצית זוכה ורואה פני שכינה, כתיב הכא "וראיתם אותו", וכתיב התם "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" (דברים ו יג).  רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו, מובטח לו שלא יחטא, שנאמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד יב), ואומר: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד ח).

בקיצור, נשים ציצית ונתחיל לראות יותר את ה' בחיים שלנו. כמה הוא איתנו כמה הוא טוב אלינו וזה יעזור לנו לא לשכוח אותו לעולם ולקיים הרבה יותר מצוות בשמחה בכמות ובאיכות !

 

סיפורים:

הציצית שהצילה את החולה:

בחור צעיר חלה לא עלינו במחלה קשה שממנה יתייסר ייסורי אימים, והחל לקבל טיפולים כימותרפים בבית החולים, בבואו אל המחלקה אמרה לו האחות שכדי לקבל את הטיפול הנדרש הוא צריך ללבוש בגדים סטריליים ולכן עליו להחליף את בגדיו בבגדי בית החולים. הבחור הסכים לכך, אך הביא עמו לטיפול ציצית מכובסת ומגוהצת, כזו שתענה על דרישת בית החולים לבגד סטרילי. 
"בשום פנים ואופן לא אתן לך לעבור את הטיפול הכימותרפי כשאתה לבוש בציצית" אמרהבתקיפות האחות לחולה, "אתה חייב ללבוש רק בגדים סטריליים שבית החולים מספק לחולים"
החולה ניסה להסביר: "אבל הבאתי במיוחד ציצית מכובסת ומגוהצת על פי כללי ההיגיינה שלבית החולים, וכפי ההוראות שקיבלתי", וסיים "ללא הציצית אינני מוכן לעבור אתהטיפול".
רופא שעבד באזור ששם לב כי הבחור יושב מחוץ לחדרי הטיפולים למעלה משלוש שעות, ניגשושאלו למה אינו נכנס לקבל את הטיפול. הבחור סיפר לרופא את הסיפור על הציצית. הרופאלאחר ששמע את הסיפור נכנס פנימה לדבר עם האחות. 

לאחר מספר דקות יצא הרופא כשכולו אחוז
התרגשות וצעק: "נס! נס!" ואז חיבק את הבחור ואמר לו: "נכנסתי לראות איזה טיפול אתהמקבל ואז לתדהמתי שמתי לב שהאחות בטעות מילאה במזרק חומר אחר ממה שאתה אמו לקבלוחומר זה היה יכול ח"ו לדרדר את מצבך עד כדי מות. והנה בזכות ההתעקשות שלך על המצוהזכית וחייך ניצלו!"
זמן מה לאחר שפרסם הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א סיפור זה, התקשר אליו הבחורבעל המעשה ואמר לו בהתרגשות שלהפתעת הרופאים, זכה ונרפא לחלוטין תוך זמן קצר ואףזכה להתחתן ולהקים בית בישראל

תלמידיו של הרב דוד תורג'מן, ראש הישיבה התיכונית בדימונה, יודעים כי שבוע פרשת שלח הוא שבוע מיוחד בעבור רבם. השבוע נפתח בסעודת הודיה חגיגית בישיבה, לרגל נס ההצלה האישי שלו מקרב 'סולטאן יעקוב', במלחמת שלום הגליל. לאחר מכן הוא עולה לקברי חברי נעוריו הי"ד, שנהרגו באותו קרב מר.

שלושים ושש שנים חלפו מאז, אך קולו של הרב תורג'מן נשנק יותר מפעם אחת כשהוא מגולל את אשר אירע. "היינו חיילים בשירות 'הסדר', וזה היה חודשיים לפני סיום השירות שלנו", הוא פותח. "את הפקודה להיכנס ללבנון קיבלנו ביום רביעי בצהריים, ביום הרביעי לפרוץ המלחמה. התפללנו מנחה יחד. תושבים מהאזור הביאו לנו מיני מתיקה. הרב הראשי לצה"ל נשא תפילה, ולאחר מכן פרצנו בריקוד 'שובו אליי ואשובה אליכם'. כך נכנסנו למלחמה".

המחיר הנורא

כל פרט חרות בזיכרונו. "נסענו בדממה לתוך לבנון", הוא משחזר. "ביום חמישי בבוקר נתקלנו באש ארטילריה סורית. ביום חמישי בלילה קיבלנו פקודה לנוע במהירות לעבר כביש ביירות-דמשק. נתקלנו במארב סורי, והתפתח קרב מר וקשה, שלימים כוּנה 'קרב סולטאן יעקוּבּ'.

"נכנסנו לקרב עם שלושים טנקים ויצאנו עם שמונה. המחיר היה נורא: עשרים הרוגים, יותר משלושים פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן".

הציצית המתנופפת

גם הטנק שלו נפגע. הוא וארבעה מחבריו נמלטו מזירת התופת והסתתרו בין הסלעים. "הסורים ירו לעברנו בכל הכלים. לא היו לנו אפשרויות להגיב, ופשוט רצנו והסתתרנו. אפילו מים לא היו לנו. ביום שישי בבוקר, בין ריצות על הגבעות וניסיון לתפוס מחסה, פיזמתי לעצמי פסוקים מתפילות השבת".

הם חיכו לכוח חילוץ, ופתאום זיהה מפקד הטנק שלו כוחות צה"ליים במרחק של כשניים-שלושה קילומטרים מהם. הוא ראה את החיילים מכוונים את נשקם לעברם, במחשבה שהם חיילים סורים. באותו רגע צץ רעיון במוחו של הרב תורג'מן: "פשטתי את ה'טלית קטן' שלי, קשרתי אותו לנשק והנפתיו למעלה. הסרתי גם את הכומתה, בתקווה שהחיילים יזהו את הכיפה הגדולה שעל ראשי. אלה היו רגעים שנדמו לנצח. ואז הבחין אחד החיילים שמהבגד הלבן יוצאים חוטים וצעק: 'הם כוחותינו!'. כך ניצלו חיינו".

העלייה המתאימה

למחרת, בשבת פרשת שלח, עלה הרב תורג'מן לתורה במניין מאולתר. הוא קיבל את עליית 'שביעי', שבה מופיעה מצוות ציצית. "הציצית היא לא רק המדים שלנו, אלא ממש הצילה את חיינו", הוא אומר.

עוד בטרם שב לביתו כבר סיפרו לאביו על הנס המופלא. "אבא הספיק לקנות לי טלית חדשה, וכשחזרתי אמר לי: כתוב 'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני-אדם'. קודם ברך 'הגומל' ו'שהחיינו' על הטלית החדשה, ורק אחר-כך אשמע את הסיפור מפיך"… מתוך אתר חב"ד chabad.org.il

תגובות אחרונות

    השארת תגובה