פרשת תצווה

מעשה בחלות של שבת..

היה היה איש ושמו יוסף.. לא לא יוסף מוקיר שבת.. יוסף אחר.. אך גם הוא אהב וכיבד את השבת ממש כמו יוסף מוקיר שבת. יוסף קנה דגים לכבוד שבת לא ענקיים ולא יקרים.. רגילים וטעימים. לאחר שאשתו שרה בישלה את הדגים היא הניחה אותם יחד עם תפוחי האדמה על הפלטה.. שבת נכנסה.. האור הגיע. כולם שמחים, מאושרים. אבא חזר מהתפילה עליז וכולם שרו ביחד "שלום עליכם" לאחר הקידוש התכווין אבא לברך על החלות אך לפתע נזכר.. "החלות" אוי שכחתי אותם בכניסה לחנות הבוקר.. איך שרה לא שמה לב? אך שרה הייתה אישה מיוחדת היא כבר אפתה חלות חדשות כל כך טעימות.. לפתע ראה יוסף את החלות החדשות מגיעות אל השולחן. יוסף התמלא בשמחה, הרים את עינו לשמיים ואמר "ה' תודה לך – תודה שיש לנו חלות כאלה טעימות, תודה לך ששלחת לי את האשה היקרה לי בעולם! בשמים הייתה שמחה גדולה!

למה? כי כשמישהו שמח באשתו ואומר לה את זה אז הוא משמח את השכינה.. הוא משמח את האשה שלו אז ברור שהוא גם משמח את ה'. אחד השמות של ה' הוא שלום. ה' אוהב את האחדות והשמחה. "לא מצא לו הקב"ה בעולמו כלי מחזיק ברכה כמו השלום" כך אומרים חז"ל. היו בשלום ובשמחה. שבת שלום חברים.