מעלת אדוננו ר' שמעון בר יוחאי – תיקון אהבת ישראל וקבלת התורה

בס"ד

album09_1ר' שמעון בר יוחאי הבטיח של תשתכח תורה מישראל כמו שאומר ר' נחמן בהקדמה לספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן

לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' הִתְגַּלּוּת נִפְלָא מִסּוֹד גְּדֻלַּת הַתַּנָּא הָאֱלקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחאי זַ"ל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחאי הִבְטִיחַ שֶׁלּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת קלח:)

 כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לַכֶּרֶם בְּיַבְנֶה אָמְרוּ: עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחאי שֶׁלּא תִּשְׁתַּכַּח (נָשׂא קכד:) : בְּהַאי חִבּוּרָא דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזּהַר יִפְקוּן בֵּהּ מִן גָּלוּתָא (בזה החיבור שהוא ספר הזוהר יצאו בו מהגלות) וְעַתָּה בּוֹא וּרְאֵה וְהָבֵן נִפְלְאוֹת נִסְתָּרוֹת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה כִּי עַל כֵּן סָמַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחאי עַצְמוֹ עַל זֶה הַפָּסוּק כִּי לא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַפָּסוּק בְּעַצְמוֹ מְרֻמָּז וְנִסְתָּר סוֹד הַזֶּה שֶׁעַל יְדֵי זַרְעוֹ שֶׁל יוחאי שֶׁהוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחאי עַל יָדוֹ לא תִּשְׁתַּכַּח הַתּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל כִּי סוֹפֵי תֵּבוֹת שֶׁל זֶה הַפָּסוּק כִּי לּא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוּ הֵם אוֹתִיּוֹת יוחאי.

אנו יודעים את חטאם של תלמידי ר' עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה ומתו כולם בפרק אחד.

ר' עקיבא דרש "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" אך לצערנו כנראה התלמידים לא קיבלו זאת מספיק מרבם.

אחת האפשרויות היא שבאמת כיון שר' עקיבא היה גאון עולם והקנאה לאמת, שלו ושל תלמידיו בסברא ובדקדוק ההלכה היו גדולים אז זה עלה על כבוד החבר.

כשאנו מתווכחים עם מישהו- מה קודם? הניצחון שלי במאבק? גילוי הסברא הנכונה יותר או השלום ביננו?

אם זה לא מפריע לשלום ביננו – מצויין אבל אם זה מפריע ויכול לעורר שנאה – מה עדיף? סברת האמת או השלום?

ר' שמעון בר יוחאי לימד את תורתו של ר' עקיבא שבמרכז הדברים עומד השלום, האהבה בין התלמידים.

עדיף להישאר באהבה ושלום גם אם מוותרים קצת על האמת כי האמת האמיתית זה השלום – הקב"ה שמו שלום ושכינתו שורה יותר כשיש שלום.

כתוב בזוהר "בחביבותא תליא מילתא" זאת אומרת הדבר – לימוד התורה והתחזקות בעבודת ה' תלויים בחביבות, בשמחה שיש בלימוד.

אנו רואים שבזוהר עניין הלימוד בחבורות היה מצוי מאוד,

בנוסף אנו רואים הרבה רגש מצוי בלימוד הזה. בכי, חיבוקים ונישוקים של חיבה בין אחד לשני.

הלב של האדם הניצב מולי תופס מקום חשוב מאוד.

איך חבר שלי מרגיש כשאני לומד איתו? האם הוא שמח? אני שם לב מה קורה איתו? שאני לא מעיק או מפריע לו?

החיבור החברי לבבי מופיע אצל אדוננו ר' שמעון ומתוכו מגיעה גאוניות אדירה בתורה.

הרי "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה"

ולמעשה אנו לומדים שהיחס שלי לחבר משפיע על התורה,

משפיע על הסיעתא דשמיא בלימוד.

מדוע "בזה הספר יצאו מן הגלות?" – אנו מתקרבים לקראת חג השבועות. הזמן שבו יחד קיבלנו את התורה בשלמות.

כתוב "ויחן שם ישראל נגד ההר" ורש'י מפרש כאיש אחד בלב אחד. מדוע נחוצה האחדות והאהבה לקבל את תורתנו הקדושה?

"אורייתא, הקב"ה וישראל חד הם"

התורה ה'  ועם ישראל זה אחד. בשורש כולנו אחד.

אם אני מחובר לחבר שלי ממילא אני מתחבר לתורה ולה'.

אם אני מחובר לעם ישראל אני מחובר לשורש של התורה וכמובן לקב"ה.

ידוע ומפורסם שהלכות שמירת הלשון הם שער לאהבת ישראל וכמובן לתורה ומסביר זאת החפץ חיים שבמצוות שמירת הלשון נמנעים מהרבה איסורים של בין אדם לחברו,

כל מילה של לשון הרע יש בה הרבה איסורים מהתורה בפעם אחת וכדאי להיזהר מזה.

                                                        

נלמד לאהוב את חברנו כי אנחנו נשמה אחת שמחולקת לגופים, נאהב – נסתכל בע"ה בעין טובה ואוהבת כמו ר' שמעון שמסתכל על הפנימיות ולא על מה שנראה ממבט שטחי ובע"ה בזכות התנא הקדוש והנורא נזכה לאהבת חברים, קבלת התורה בנגלה ובנסתר ושמחה שלמה אמן.

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה